בין קבלן הוצל"פ למדינה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

1.     לפנינו תביעה שהגישו מר אשר בן שמואל (להלן "התובע 1") ומר גדי בן שמואל (להלן "התובע 2") כנגד מדינת ישראל- משרד המשפטים (להלן "הנתבעת"), לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין סיום העסקה בחוסר תום לב.

2.     התובעים שימשו כקבלני הוצאה לפועל (להלן "הוצל"פ") עד לחודש אוקטובר 2005.

3.     התובעים ביצעו הליכי גבייה עבור הנתבעת בלשכות ההוצל"פ השונות.

4.     לטענת התובעים פעלו עבור לשכות ההוצל"פ והוענק להם מעמד מיוחד של "קבלני בית". לטענתם התובע 1 זכה בשנת 1973 במכרז שנערך לאיתור קבלן הוצל"פ. עם זכייתו במכרז ועד לחודש אוקטובר 2005 שימש כקבלן הבית בלשכת ההוצל"פ בתל אביב. התובע חתם על מסמך המקנה לו מעמד של קבלן בית גם בלשכות ההוצל"פ של ערי השדה. לטענת התובעים הם היו במעמד של שכירים המועסקים במשרה חלקית כלפי לשכות ההוצל"פ ובמעמד של עצמאיים כלפי עורכי דין ולקוחות פרטיים אחרים. התובעים טענו כי הנתבעת פרסמה מכרז לגיוס עובדים חדשים, מבלי לידעם וללא שהוסדרו זכויותיהם. הנתבעת הורתה על סיום העסקתם וסרבה להעניק להם את זכויותיהם על פי הוראות החוק.

5.     לטענת הנתבעת שירותי התובעים ניתנו במסגרת חוזה קבלני ובמשך כל תקופת ההעסקה לא העלו התובעים דרישה או בקשה להיות מועסקים כעובדים. מעולם לא הובטחה לתובעים בלעדיות. סעיף 5 לחוק ההוצל"פ מבחין בין פקיד בית משפט לבין אדם שאינו פקיד בית משפט. מכאן נלמד כי התובעים אינם חלק ממערכת ההוצל"פ אלא נותני שירותים חיצוניים. התובעים נתנו שירות לזוכים באמצעות הנהלת בתי המשפט אשר שימשה כמתווכת בהעברת התשלום. לפני מספר שנים החליטה הנהלת בתי המשפט כי יוקם מאגר של בעלי תפקידים שיבחרו במכרז והם אלו שיוכלו לשמש כנותני שירותים ללשכות ההוצל"פ. הוחלט כי מתוך מאגר זה ייבחרו בכל לשכה בעלי התפקידים עליהם יוטלו תפקידי ביצוע וזאת על פי סבב שיתחדש כל מספר חודשים. בחודש אוגוסט 2005 יצא מכרז זה. המכרז פורסם בשני עיתונים יומיים, בלשכת הפרסום הממשלתית ועל לוחות המודעות של כל לשכות ההוצל"פ. התובעים בחרו שלא להתמודד במכרז.

6.     מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ומר שלמה מרדכי- מנהל מדור עיקולים בלשכת הוצל"פ תל אביב.

7.     מטעם הנתבעת העיד מר אריה כהן- מנהל אגף הוצל"פ ארצי במרכז לגביית קנסות ואגרות בהנהלת בתי המשפט.

דיון והכרעה:

8.     התביעה הינה לתשלום פיצויי פיטורים עקב סיום יחסי עבודה. יחסי הצדדים הסתיימו בחודש אוקטובר 2005 והתביעה הוגשה בחודש אפריל 2006 ומשכך טענת הנתבעת להתיישנות העילה, דינה להדחות.

9.     השאלה העומדת לפתחינו הינה מעמדם של התובעים בנתבעת, האם יחסי נותן שירות- מזמין, או שמא יחסי עובד- מעביד.

10. כבר נאמר בפסיקה כי ברובם המכריע של המקרים, היחסים בין הצדדים ברורים וחד משמעיים והשאלה אם אדם הינו "עובד" אם לאו, ברורה ממהות היחסים שנוצרה.

באשר לאותם מקרים שבהם הדברים אינם ברורים הרי ש " ההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי...אינה מן הקלות" (ע"א 95/56 לביא את מישצינסקי - פקיד השומה גוש דן, פ"ד י"א 526).

11. לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, חשיבות מכרעת לשם הקביעה בדבר זכאותם של התובעים לזכויות הנתבעות על ידם מכח חוקי המגן ולעצם סמכותו של בית הדין לדון בתביעה.

12. כידוע, המבחן הרווח כיום בפסיקה, לשם בחינת מהות היחסים בין הצדדים כיחסי עובד מעביד, הוא המבחן המעורב אשר בבסיסו עומד "מבחן ההשתלבות", וכן מבחני משנה נוספים.

למבחן ההשתלבות שני פנים, החיובי והשלילי:

בפן החיובי נבחנת השתלבותו של מבצע העבודה במפעל כחלק אינטגראלי מפעילותו הרגילה ומהמערך הארגוני שלו ולא כגורם חיצוני, אשר פעולתו אך נלווית לפעילות המפעל (דב"ע  לד/3-9 עוזר אדמון - מדינת ישראל, פד"ע ה 169);

בפן השלילי נבחן האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג 177).

13. מרכיבים נוספים שיש ליתן עליהם את הדעת הינם, אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, התלות הכלכלית, בלעדיות העבודה, הסתמכות המעסיק על המועסק, המבנה הארגוני/כלכלי של העסק, ההקשר התעשייתי, סוג התפקיד, חובתו של המועסק לעמוד לרשות המעסיק בזמני כוננות, התמשכות הקשר בין הצדדים, סדירות הקשר, רציפותו ותדירותו, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, אפשרות שילובו של המועסק בארגון הכולל בעסק, שיטת תשלום השכר, צורת ניכוי מס הכנסה ומשמעות הרישום במוסד לביטוח לאומי, תשלום למס ערך מוסף, כיצד הוצג המועסק כלפי חוץ וכיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם (לעניין זה ראה עב (ת"א) 30655/97 פרידמן - בנק הפועלים בע"מ, מאגר נבו, עמ' 6 ו- 7 וההפניות שם).

14. התובעים הביאו את זכרון הדברים מיום 23.1.83 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) כחיזוק לטענה כי בניהם לבין הנתבעת שררו יחסי עובד- מעביד. בזכרון דברים זה נכתב כי התובע 1 יבצע בלעדית הוצאת מעוקלים.

15. הנתבעת, אשר טענה כי לא התקיימו בינה לבין התובעים יחסי עובד-מעביד, הפנתה להוראות סעיף 5 לחוק ההוצל"פ מהם עולה אבחנה בין "פקיד בית משפט" ל"אדם אחר" שאינו פקיד בית משפט. לטענתה, התובעים היו במעמד של "אדם אחר".

16. סעיף 5 לחוק הוצל"פ מסמיך את המוציא לפועל להטיל על פקיד בית משפט או אדם אחר, ביצוע הליכים שבתחום סמכותו. לאור סעיף זה, לא יוטל תפקיד ביצוע על אדם שאינו פקיד של בית משפט, אלא אם כן יש בידיו אישור בר תוקף מוועדת האישורים. סעיפים 5א-5ח לחוק ההוצל"פ מסדירים את מעמדם של "בעלי תפקידי ביצוע".

17. לטענת הנתבעת, אישור של ועדת האישורים אינו מקנה מעמד של עובד מדינה. בעל תפקיד ביצוע אינו פקיד בית משפט ואינו עובד ההוצאה לפועל או מערכת בתי המשפט. לטענתה, לא יעלה על הדעת כי כל בעל תפקיד יחשב כעובד מדינה.

18. התובע 1 טען בתצהירו כי רק לאחר שנת 1990, תוקן חוק ההוצל"פ וקבלני הוצל"פ אשר הוגדרו כנותני שירותים, נידרשו לקבל אישור מועדת האישורים על מנת להיות "בעלי תפקידי ביצוע" ולעסוק בביצוע עבודות מבצעיות. התובע 1 מדגיש בתצהירו כי לפני שנת 1990 מונה לביצוע תפקידים בלשכות ההוצל"פ ללא קשר להגדרה "בעל תפקיד ביצוע" ומבלי שהיה צריך לקבל אישור מועדת האישורים, היות ולפני שנת 1990 לא היה מונח כזה (סעיפים 28-29 לתצהיר התובע). התובע 1 הצהיר כי משנת 1973 עד לתחילת שנות ה- 90 שימש כקבלן הבית היחידי בלשכת ההוצל"פ ת"א ומשנות ה- 90, התווספו לרשימת קבלני הבית מספר קבלנים נוספים שביצעו עבודות מטעם לשכת הוצל"פ ת"א (סעיף 17 לתצהיר התובע 1).

19. קביעת היותו של אדם "עובד" היא כמעיין סטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לאדם על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן [עע 1074/04 מדינת ישראל - אדם שוב, (לא פורסם)]. סטטוס זה אין קובעים בהסכם ואין מבטלים בהסכם וכשם שאין לוותר או להתנות על זכויות במפורש, אין לוותר על אותן הזכויות על ידי כך שיכנו את היחסים בין הצדדים בהם מדובר כינוי כלשהו השולל היותו של אחד "עובד" והיות של השני "מעביד" (מ. גולדברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, כרך ראשון פרק 2, עמ' 6-7 וההפניות שם).